1דלית ליה צירוף שאין לו צורך בהלכה זו של צירוף איסורים לשיעור, שהרי הוא מחייב על אכילת איסור כלשהו, כתוב זה "מכל אשר יעשה" במדבר ו, ד מאי דריש ביה מה דורש הוא בו? ומשיבים: אמר יכול היה לומר לך: ההוא מיבעי ליה אותו הכתוב נצרך לו לענין זה: לעולם אינו נזיר עד שיזיר מכולן. שלדעת ר' שמעון אם אדם נזר וקיבל על עצמו רק אחד מאיסורי הנזיר — לא חלה עליו נזירות.2אמר ר' אבהו אמר ר' אלעזר: כל רביעיות שבתורה, כלומר, כל ההלכות שבהן יש דין לשיעור רביעית, אין היתר מצטרף לאיסור להשלים לשיעור רביעית, חוץ מרביעית שבנזיר, שמשקה של היתר מצטרף עם היין להתחייב עליו, שהרי אמרה תורה "משרת" "וכל משרת ענבים לא ישתה". במדבר ו, ג. ושואלים: מאי איכא מה יש, מה ההבדל בין ר' יוחנן שאמר לעיל נזיר דף לה, ב כל איסורים שתורה אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר, לבין ר' אלעזר, שלכאורה ניסח אותו דבר במלים אחרות?3ומשיבים: איכא בינייהו יש ביניהם הבדל בענין זה, שר' יוחנן מרבי מרבה אפילו אוכלין, שגם אם אכל כזית מפת וענבים הרי הוא חייב, ור' אלעזר סבור שדווקא משקין — אין כן היתר מצטרף לאיסור, אבל מידי אחרינא דבר אחר — לא.4א כיון שהוזכרו "רביעיות" מביאים מה שאמר ר' אלעזר: עשר רביעיות הן שנקבעו כשיעור בתחומים שונים של הלכה, ונקיט ואחז רב כהנא בידיה בידו כסימן לדבר: חמש סומקתא אדומות וחמש חיוורתא לבנות. ומפרטים: חמש סומקתא אדומות של יין ודם, סימנן: "נזיר ועושה פסח שהורו במקדש ומתו".5ופירוטו של סימן זה: "נזיר" — שיעור רביעית יין לנזיר להתחייב מלקות על שתייתה. "ועושה פסח" — שאמר רב יהודה אמר שמואל: ארבע כוסות הללו שמצוה לשתות בליל הסדר בפסח צריך שיהא בהן בכל אחת מהן שיעור כדי רביעית. "שהורו" הוא סימן לענין זה: מי ששתה רביעית יין אל יורה הוראה בדין תורה, שמא ייכשל. "במקדש" — היא ההלכה שמי ששתה רביעית יין ונכנס למקדש — חייב מיתה.6"ומתו" מהו — דתניא שכן שנינו בברייתא: מנין לרביעית דם שיוצאה אף משני מתים שהיא מטמאה באהל, שמי שנכנס לאותו אוהל או בית נטמא בטומאת המת, שנאמר באיסור טומאה לכהנים: "ועל כל נפשת מת לא יבא" ויקרא כא, יא, שכיון שנאמר "נפשות" בלשון רבים, והדם הוא הנפש, מכאן שגם דם משני בני אדם מצטרף לשיעור רביעית לטמא טומאת אהל.7וחמש חיוורתא לבנות של שמן ומים, סימנן: "חלת נזיר ומצורע שנפסלו בשבת". ופירוטן: "חלת" — כוונתו לרביעית שמן שנותנים לחלה ללחמי קרבן תודה. "נזיר" — רביעית שמן לנזיר שנותן לרקיקים שמביא בקרבנו. "מצורע" — רביעית מים חיים לטהרת מצורע ששוחטים את הציפור לתוכם ראה ויקרא יד, ה. "שנפסלו" — דתנן שכן שנינו במשנה: ושאר כל המשקין טמאין פוסלין את הגוייה, כלומר, מי ששתה מהם פסול מלאכול תרומה, ופוסל במגעו תרומה לאכילה, אם היתה בהן רביעית.8"בשבת" — דתנן שכן שנינו במשנה רשימה של הכמויות הקטנות ביותר של משקים שונים, שאם מוציא אותם בשבת מרשות אחת לרשות אחרת חייב, ובסוף שנינו: ושאר כל המשקין שלא נתפרש שיעורם — ברביעית, ושאר כל השופכים נוזלים ששופכים אותם — ברביעית. הרי עשר רביעיות בהלכה.9ושואלים: ותו ליכא ויותר מעשר אין? והאיכא והרי יש גם הלכה זו: מרביעית נוטלין לידים לאדם אחד ואפילו לשנים. שרביעית מים מספיקה לנטילת ידיים לאיש אחד, ואפילו לשניים הנוטלים בבת אחת! ומשיבים: בפלוגתא לא קא מיירי בדבר שיש בו מחלוקת אין הוא עוסק ובענין זה של נטילת ידיים רביעית לשניים יש חולקים.10ושואלים עוד: והא איכא והרי יש הלכה זו בסוטה: היה מביא פיילי קדירה של חרס ונותן לתוכה חצי לוג מים מן הכיור שבמקדש, ור' יהודה אומר: רביעית. הרי לנו רביעית נוספת! ומשיבים: כאמור בפלוגתא לא קא מיירי במחלוקת איננו עוסק וזו היא כאמור רק דעת ר' יהודה.11ושואלים עוד: והאיכא והרי יש גם ענין זה שאמרו: כמה מים נותן לתוכה, לכלי שיש בו מי רגליים כדי שאפשר יהיה להתפלל באותה סביבה — כל שהוא, ר' זכאי אומר: רביעית! ומשיבים שוב: בפלוגתא לא קא מיירי במחלוקת איננו עוסק. ועוד שואלים: והאיכא והרי יש מקוה, שאמרו שרביעית מי גשמים שבקרקע אפשר לטבול בתוכה כלים קטנים מאד! ומשיבים: בר מההיא חוץ מזו שבטלוה רבנן חכמים וקבעו שלא יטבילו אפילו דברים קטנים אלא במקוה כשר של ארבעים סאה.12א עוד שנינו במשנה: ואינו חייב אלא עד שיאכל מן הענבים שיעור כזית וכו', ולענין שתיה, חייב על שתיית שיעור רביעית. ולדעת ר' עקיבא אף השותה שיעורו בכזית. ומסבירים את טעמיהם: התנא קמא הראשון לא מדמי להון מדמה אותם לכל את כל איסורי נזיר לאיסור שתיה של יין, ולכן שיעור אכילה הוא, כרגיל — בכזית, ושיעור שתיה, כרגיל — ברביעית. ור' עקיבא סבור: כיון דכתיב שנאמר בהמשך, בסוף הפסוק "וענבים לחים ויבשים לא יאכל" במדבר ו, ג יש ללמוד מכך: מה אכילה כזית — אף כל איסורין של נזיר בכזית.13ב ועוד שנינו במשנה: וחייב על היין בפני עצמו ועל הענבים בפני עצמן ועל החרצנים בפני עצמן. ובאותו ענין מביאים, מה שתנו רבנן שנו חכמים: "וענבים לחים ויבשים לא יאכל" במדבר ו, ג — לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה: מה כאן בנזיר שהוא מין אחד "ענבים" והן שני שמות "לחים ויבשים" וחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו — אף כל שהוא מין אחד והן שני שמות — חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו.14ומסבירים מה בא הדבר ללמדנו — לאיתויי להביא, לרבות חמרא חדתא ועינבי יין חדש וענבים. שאף שלכאורה הם מין אחד, שהרי היין עדיין לא תסס והוא רק מיץ הענבים, בכל אופן חייב עליו לעצמו, משום שיש לו שם אחר.15ג אמר אביי: אם אכל הנזיר חרצן — לוקה שתים, פעמיים שלושים ותשע מלקות: האחת משום האיסור המפורש בחרצן, והשנית, משום האיסור "מכל אשר ייעשה מגפן היין". וכיוצא בדבר אם אכל זג — לוקה שתים. אכל חרצן וזג — לוקה שלש: משום חרצן, משום זג, ומשום "מכל אשר יעשה מגפן היין". רבא אמר: אינו לוקה אם אכל חרצן או זג אלא אחת, ואינו לוקה על "כל אשר יעשה מגפן היין", משום שאינו לוקה, כלומר, שאין לוקים על איסור לאו שבכללות, שאם לאו אחד כולל דברים מרובים, כגון איסור זה של "וכל אשר יעשה מגפן היין" — אין לוקים עליו.16מתיב מקשה רב פפא על אביי ממה ששנינו, ר' אליעזר אומר: נזיר שהיה שותה יין כל היום — אינו חייב מלקות אלא אחת. אמרו לו שני עדים והתרו בו: "אל תשתה" "אל תשתה" והוא שותה — חייב על כל אחת ואחת מההתראות והשתיה שאחריה. אכל ענבים לחים ויבשים, חרצנים וזגים, וסחט אשכול של ענבים ושתה — לוקה חמש. ומכאן הקושיה על דברי אביי, אי הכי שאם כך כדברי אביי — לילקי שילקה שש, חמש אלו, ואחת נוספת על שעבר על מה שנאמר "מכל אשר יעשה מגפן היין17"במדבר ו, ד! והשיב אביי: תנא שנה ר' אליעזר ושייר ולא מנה כל מספר חיובי המלקות, ובאמת לוקה שש. ושואלים: מאי מה שייר עוד שאתה אומר דהאי שייר ששייר את זה? שהרי אין לומר שמנה את הכל ושייר רק אחת. ומשיבים: שייר את הלאו הנוסף של "לא יחל דברו" במדבר ל, ג שאף עליו הוא לוקה, שהרי עבר על נדר שנדר להימנע מכל האסור לנזיר.18ודוחים: אי אם משום האי זה — לאו שיורא לא שיור הוא זה, שכן כי קתני מידי דלא איתיה בדוכתא אחריתי כאשר שנה כאן ר' אליעזר את מספר חיובי המלקות הרי זה רק דברים שאינם מצויים במקום אחר אלא איסורים המיוחדים לנזיר, אבל "לא יחל דברו" איתיה ישנו גם בנדרים בכלל, ולכן לא הזכירו. ונמצא שהיה מן הראוי להזכיר כאן איסור "כל אשר יעשה מגפן היין", וקשה לאביי.19ולענין זה מביאים מה שאמר ליה לו רבינא מפרזקיא לרב אשי: והא והרי שייר גם את בין הבינים. שהיה יכול להוסיף עוד חיוב, שחייב לא רק על החרצן ועל הזג אלא גם על מה שבאמצע "מחרצנים עד זג" — שהוא חלק הענב הנמצא בין זה וזה. ראה לעיל נזיר לד, ב! אלא אמר רב פפא: לא תניא מידי נשנה בברייתא דבר בענין חמש מלקויות, אלא נאמר בה רק שלוקה על אלה, בלא פירוט כמה לוקה, ונמצא שאין להקשות מכאן על אביי. ושואלים: והא והרי
